איך להיפרד לשלום מחפצים ישנים
על תופעת ההיקשרות שלנו לחפצים, מדוע כדאי לפעמים להרפות וכיצד עושים את זה
צור טאוב מצוות אגורה משתף בקצת חכמת חיים
פעמים רבות מצאתי את עצמי, בזמן שסידרתי את הבית, עומד מול כמות גדולה של חפצים אשר לא עשיתי בהם שימוש מזה שנים רבות, אך בכל זאת לא הצלחתי לקבל החלטה להיפרד מהם לשלום. כך הייתי מוצא את עצמי אוגר עוד ועוד דברים.
כשניסיתי להבין מה מונע ממני להיפרד לשלום מאותם חפצים, ( שעם קצת כנות עם עצמי היה עלי להודות שאינני מתכוון עוד לעשות בהם שימוש), מצאתי שמתעורר בתוכי רגש מסוים הקושר אותי אליהם ולא נותן לי להמשיך הלאה.
רגש זה נובע מתופעה המכונה במסורות רוחניות רבות "היקשרות" או "היצמדות" (באנגלית: attachment).
בתופעת ההיקשרות אנו יוצרים רגשות משיכה חזקים לאדם, חפץ או אפילו צורת מחשבה. הבעיה הנוצרת בתופעת ההיקשרות היא שאם יתנתק הקשר, אנו נחווה כאב. ואכן לפעמים אנו יוצרים היקשרות כל כך חזקה, עד שאיננו יכולים לשחרר אותה. כך קורה שאדם יכול לחוות אבדן ולהמשיך לגרור את הסבל במשך שנים רבות, ואפילו לכל החיים.
מה ניתן לעשות בכדי להתמודד עם תופעת ההיקשרות?
למיטב ידיעתי הבודהיזם הטיבטי דוגל בגישה של אי היקשרות. למרות ניסיונותיי לא ראיתי איך ניתן לחיות חיים ללא היקשרות. במיוחד בתנאי החיים בהם אנו חיים. לעומת זאת ראיתי שניתן לפתח ולחזק את היכולת להתנתק בקלות. חוויות אבדן שחוויתי במהלך חיי הוציאו אותי מחוזק ביותר, ופתחו אצלי את היכולת התנתק בקלות כאשר אני אומר לעצמי "נתחיל מחדש". יחד עם זאת, חשוב לי לומר, שהיכולת הזאת לא התפתחה בבת אחד עקב התמודדות עם חוויה קשה. יכולת זו פותחה בהדרגה באמצעות מקרים פעוטים יותר, והיא שאפשרה לי להתמודד עם המקרים היותר קשים.
ניתן להשתמש בסידור הבית כתרגול שיאמן את יכולת ההתנתקות.
כל פעם כשמסדרים את הבית ונתקלים בדילמה, האם להיפרד מחפץ כלשהו או להשאירו, אנו מתמודדים עם היקשרות.
באותו הרגע אנו יכולים לאמן את כושר ההתנתקות שלנו.
כדי לדעת אם יש להשאיר חפץ או להיפרד ממנו, פיתחתי בעבר שתי שאלות מנחות:
-
מתי לאחרונה השתמשתי בחפץ זה?
-
מתי ובאיזו סיטואציה אני מתכוון להשתמש בו בעתיד?
אם התשובה לשאלות אלו היא: השתמשתי בחפץ זה לפני זמן רב ואינני מתכוון להשתמש בו בעתיד, משמע שיש להיפרד ממנו לשלום.
בנקודה זו, אם אנו מבינים שהתשובה היא שעלינו להיפרד מהחפץ, עשויים לעלות קולות רבים שיניעו אותנו מלעשות זאת. זהו בדיוק הרגע של האימון. זוהי אותה הרגשת אובדן, בקנה מידה קטן, המופיעה במקרים קשים יותר. ברגע שהצלחנו לוותר, ברגע שהצלחנו לשחרר את אותה ההיקשרות מחיינו, מופיעה הרגשה של שחרור, והיכולת שלנו להתנתק גדלה. הפכנו להיות יותר גמישים וחופשיים.
השלב הבא הוא להציע את החפץ למסירה באגורה.
צור טאוב, מצוות פרויקט אגורה
אנא כתבו בצורה נאותה ועניינית כדי שנאשר אותן.