אמנת הפרסום המיטיב

יש תקווה!... והרבה - חלק שלישי

בחלקים הקודמים של המאמר חקרנו מגמות משתפרות ומתדרדרות בעולם כדי לנסות לענות על השאלה האם יש סיבה לצפות שהעתיד שלנו, האנושות, יהיה טוב מהיום או גרוע יותר?
ראינו שהאנושות, בסופו של דבר, לומדת מטעויותיה, ושהמגמות המתדרדרות בעולמנו הן בעיות חדשות יחסית מבחינה היסטורית, בעוד הבעיות הישנות יותר נמצאות במגמת שיפור מתמדת ביחס לעבר.
אם טרם קראתם את החלק הראשון והשני, אנו מאוד ממליצים לקרוא אותם לפני קריאת חלק זה.

חלק זה יוקדש לסקירת המצב בישראל. מה משתפר, מה מתדרדר, ומה בכוחנו לעשות כדי לסייע (גם במקצת) בבלימת ההתדרדרות, ואף להפוך אותה לשיפור.

המצב בישראל
מנקודת מבטנו אנו רואים שלושה נושאים עיקריים המדאיגים ומייאשים את הציבור בישראל כיום:
המצב הביטחוני, יוקר המחיה, הקצנה בחברה.

  1.  המצב הביטחוני
בחרנו להתייחס תחילה למצב הביטחוני כי הוא הקל מכולם לניתוח והמעודד ביותר. ללא ספק יש מקום לשיפור במצב הביטחוני, אך אם בעבר המצב הביטחוני לא גרם לנו לייאוש, עכשיו זה בטח לא הזמן להתחיל להתייאש.

לשם ניתוח כמה שיותר אובייקטיבי של המצב הביטחוני, בחרנו לבדוק את הנתון של מספר ההרוגים הישראלים ממלחמות ומפעולות איבה (טרור) לאורך השנים. נתון זה משקף גם את כמות הפצועים, היות שקיים יחס ישיר בין כמות הפצועים בפעילות בטחונית לכמות החללים. לרוב, על כל חלל יש כמה פצועים.
החשוב ביותר, הוא שנתון זה עוקף את התפישה הפסיכולוגית הסובייקטיבית של המצב הביטחוני, אשר מתעוררת מפעם לפעם בעקבות אירוע ביטחוני ומתודלקת ביתר שאת ע"י התקשרות. הנתון האובייקטיבי מציע לנו לראות את המצב כפי שהוא באמת, ולא כפי שאנו עלולים לתפוש אותו או כפי שהוא מוצג לנו בתקשורת.

בואו נסתכל על הגרף הבא, אשר מציג את מספר חללי צה"ל ופעולות האיבה לאורך השנים.
 

החלק הכתום מייצג את מספר חללי צה"ל, כוחות הביטחון והמשטרה על פי נתוני אתר "יזכור" של משרד הביטחון, והכחול מייצג את מספר חללי פעולות האיבה על פי נתוני אתר "לעד" של ממשלת ישראל. גובה העמודה מייצג את סך כל החללים משני הסוגים.
כפי שניתן לראות, מלבד תקופה של שקט יחסי בין השנים 1957 ל-1966 (שאגב אפיינה את מצב המלחמות בעולם כולו), אנו נמצאים כיום בתקופה הטובה ביותר מבחינה ביטחונית.

יתרה מכך, אם מסתכלים על מספר החללים ביחס לגודל האוכלוסיה (בגרף הבא), כלומר אם מודדים את הסיכון הביטחוני היחסי של כל אזרח בישראל, ניתן לומר שאנו במצב הביטחוני הטוב ביותר מאז קום המדינה:

 
דבר נוסף שניתן לראות בגרפים הוא שבד בבד עם צמצום ההמלחמות, פעולות האיבה החלו לגדול.
חשוב להבין שזהו תהליך נורמלי, שקורה בכל מיני מדינות בעולם, ובו סכסוכים אזרחיים מתעוררים לאחר שהיו רדומים בצל הסכסוכים בין המדינות. לתפישתנו ההתדרדרות לכאורה זו, הינה חלק מהמגמה הכללית של צמצום המלחמות בעולם ופתרון סכסוכים, עליה כתבנו בחלק הראשון של המאמר. כאמור, מספר החללים בפעולות איבה קטן בהרבה ממספר החללים במלחמות. נתון זה משמעותי עוד יותר במדינת ישראל, בה רוב האוכלוסיה משרת בצבא, ולכן אבידות של חיילים משמעתיות באותה מידה כמו אבידות באוכלוסיה האזרחית.

לכן, אם עד היום לא התייאשנו מהמצב הביטחוני, אין לנו סיבה להתייאש עכשיו.
ללא ספק יש מה לשפר במצב הביטחוני, אך למעשה הביטחון האישי שלנו מאוים כיום הרבה יותר על ידי סכנות אחרות, כגון: סרטן, מחלות לב, תאונות דרכים וסוכרת (סיבות המוות העיקריות בישראל על פי משרד הבריאות - עמ' 11).
אלו הן סכנות שכל אחד מאתנו חשוף אליהן הרבה יותר מאשר סכנות בטחוניות, אף על פי שבפועל הן מקבלות פחות התייחסות מנושא הביטחון, הן בשיח הציבורי, הן מבחינת אנשי הציבור, והן בתקציבים המושקעים בפתרונן.

אגב, נתוני חללי מערכות הביטחון המוצגים בגרף זה כוללים את כל מי שנהרג או נפטר במהלך שירותו, גם אם זה קרה בתאונת אימונים, תאונת דרכים וכדומה. כך שמספר חללי מערכות הביטחון כתוצאה מלחימה בפועל הוא אפילו נמוך יותר ממה שמוצג בגרפים.

  2.  יוקר המחייה

הבנת המגמה של יוקר המחייה היא בעיה כלכלית סבוכה, ואין לנו מספיק מהכלים או הידע הנחוץ כדי להבין אותה באופן מלא ומדויק. עם זאת, בעודנו מסתכלים על החברה הישראלית היום לעומת לפני 10 שנים, 20 שנה, או 30 שנה, אנו רואים בממוצע עליה ברמת החיים ועליה בהיצע השירותים והמוצרים.

כמעט לכל אחד יש סמארטפון, מחשב, מספר כלי הרכב למשפחה גדל, הבתים שאנו בונים יותר גדולים מבעבר, היצע המזון ומוצרי הצריכה התעצם מאז התפתחותן של רשתות השיווק בשנות ה-90 (לפני כן קנינו בעיקר במכולות), אנחנו משתמשים בשירותי רפואה פרטית, ובו זמנית הפכנו יותר סלקטיביים מבחינת סוג העבודה בה אנו מוכנים לעסוק.

עלייה ברמת החיים, כשאין היא מאוזנת עם רמת ההכנסה האישית, משמעותה עליה ביוקר המחייה. עד היום אנו נדהמים להיזכר איך בתחילת עידן הסמארטפון ראינו המוני אנשים, רבים מהם שמתקשים לסגור את החודש, נוהרים לרכוש מכשירי סמארטפון בעלות של 4,000 שקלים! היו שכינו רכישה זו "משכנתא".

ללא ספק יש מה לעשות על מנת לשפר את יוקר המחייה, אך יש לזכור שהסטנדרט של רמת החיים שלנו עלה, ואם איננו מתאימים את רמת החיים ליכולת הכלכלית האישית שלנו, אנו משלמים על כך מחיר.

מנגד, ההיבט העיקרי של יוקר המחיה כיום הוא מחירי הדירות, היקרים בצורה משמעותית מהעבר, ומגמה זו לא מראה סימני שיפור. ישנן שלל תיאוריות לגבי סיבות עליית מחירי הדיור: גובה הריבית, סחבת במנהל מקרקעי ישראל, רכישת דירות על ידי יהודים מחו"ל ועוד. ללא ספק לכל הגורמים הללו יש השפעה כלשהי, ואיננו מתיימרים לדעת מי מבינהם הוא המשפיע ביותר.


עם זאת, בהסתכלות עתידית, יש נתון אחד פשוט שיש לקחת בחשבון: אוכלוסיית מדינת ישראל ממשיכה לגדול, בקצב גבוה יחסית למדינות המערב, והשטח הזמין קטן. מאז שקום המדינה צמחה אוכלוסיית ישראל ביותר מפי 13 וכבר כיום היא מהצפופות בעולם.
מרבית הישראלים רוצים לגור במרכז, שכבר עכשיו נראה כמו רצועת בטון ארוכה, סובל מחוסר בקרקעות, ממחסור בחנייה, מעומסים בכבישים ועוד.
כל עוד נמשיך לגדול בקצב הנוכחי, לאורך זמן, יאמירו מחירי הקרקעות והדירות.
התקווה שלנו היא בכך שנתחיל להתייחס להשלכות ריבוי האוכלוסין ברצינות ושנכניס נושא זה לשיח הציבורי שלנו.

  3.  ההקצנה בחברה


נושא ההקצנה בחברה, המכונה גם "ההתבהמות" בחברה, הוא אכן נושא מדאיג, אם כי ביחס לנושאים הקודמים הפתרון לנושא זה נמצא ממש בידינו. תופעת ההקצנה בחברה הישראלית נובעת בשורשה מהסכסוך היהודי-ערבי. בתקופה שלאחר רצח רבין נראה היה שההקצנה התמתנה, בעקבות הזעזוע שחווינו מהשלכותיה. עם הזמן זעזוע זה נשכח ותהליך ההקצנה המשיך. ההקצנה הוחרפה בשנת 2014 במהלך מבצע צוק איתן, אם כי ניתן היה לראות את מגמות ההחרפה כבר ב-2006 במהלך מלחמת לבנון השנייה ואף לפני כן.

ברצוננו לתאר את אחת הסיבות המשמעותיות, לדעתנו, להקצנה בין השנים 2006 עד 2014. סיבה זו עשויה להפתיע רבים, ולכן נבקש מהקוראים פתיחות וסבלנות כשהם קוראים סיבה זו, היות שהבנה שלה מצביעה מיד על הפתרון האפשרי.

הזרז העיקרי להקצנה של התקופה האחרונה הינו הרשתות החברתיות, או ליתר דיוק - השימוש השגוי שאנו עושים בהן.
עד הגעת הפייסבוק רוב הציבור היה יחסית פסיבי ביחס לאירועים בזירה הפוליטית. לרוב הוא היה ניזון מהם דרך החדשות ושם זה היה נעצר. המחשבות שלנו היו נשארות אצלנו או לכל היותר שיתפנו אותם עם מספר אנשים מצומצם. פעולות של ממש היו נחלת חלק קטן בציבור בלבד. הפייסבוק אפשר לנו לראשונה להפוך חלק מהשיח הציבורי, ובשונה מהפורומים והטוקבקים שקדמו לו, אנו עושים זאת עם זהות גלויה.
מדוע שני נתונים אלו משמעותיים? ראשית, כי זה איפשר לנו לראות על מה אנו חושבים. כשמספר אלמונים בטוקבק מתבטאים בצורה קיצונית, ניתן לחשוב שמדובר בציבור קטן וקיצוני. אך כאשר אנו רואים בפייסבוק אחד את השני, את החברים שלנו והמכרים שלנו מתבטאים בצורה זו, אנו מזדעזעים עמוקות. אנו מרגישים כאילו החברה הולכת ומקצינה, הולכת "ומתבהמת".

זעזוע זה יוצר בנו את הצורך "לעשות משהו". כעת הודות לפייסבוק, יש לנו גם את הכלי לעשות משהו, וכאן מתחילה ההקצנה לצבור תאוצה ככדור שלג, כי הדבר שאנו עושים, כדי לשנות את המצב, רק מחמיר אותו.

זהו מעבר לא פשוט ועלינו להבין אותו לעומק:
האם אי פעם חשבתם על כך, שכאשר ימני כותב "מוות לערבים" או "בוגדים" וכאשר שמאלני כותב "אני מתבייש להיות חלק מהעם הזה", או "צה"ל פושעי מלחמה", הם בעצם עושים זאת מתוך כוונה לשפר את המצב?

אדם אחד קורא "מוות לערבים". אדם שני שומע זאת ומזדעזע. הוא מרגיש שהמצב מחריף ושהוא חייב לעשות משהו בנידון ומכנה את הראשון "פושע מלחמה". אדם שלישי שקורא זאת המום. "לא רק שיורים עלינו טילים, יש חלק בעם שקורא לנו פושעי מלחמה על כך שאנו מגינים על עצמנו"... "אני חייב לעשות משהו בנידון", ולכן הוא מכנה את השני "בוגד". וכך הלאה.

התפישה השלטת שלנו לגבי שינוי חברתי היא שיש להילחם, לגנות להוקיע את הקיצוני. הבעיה היא שכשאנו מיישמים תפישה זו, אנחנו יוצרים את ההיפך. אנו רק יוצרים פירוד נוסף בתוכנו. אנו יוצרים הקצנה.

אם להילחם בהקצנה מרע את המצב, אז מה כן ניתן לעשות על מנת לשפר אותו?
ראשית חשוב לדעת מה לא לעשות: אל תפיצו ותשתפו התבטאויות קיצוניות של אנשי ציבור, סלבריטאים או סיפורים אישיים על מקרים קיצוניים.

ודאי תגידו "אבל אם לא נפיץ אותם, איך ידעו כולם על דברים אלו? איך יתקנו אותם?"
זוהי שאלה טובה, ואין כאן נוסחה שנכונה תמיד, אלא בהקשר של הנסיבות: ראשית חשוב להבין שכעת אנו נמצאים במצב בו אנו כבר רוויים בגילויי הקצנה, והחשיפה לגירויי הקצנה נוספים גורמת לנו לרוב לאחד מהשניים: או ליאוש עמוק יותר, או להגיב חזרה בצורה קיצונית (וכך בעצם אנו רק מוסיפים שמן למדורה).
שנית, בכך שאנו מפרסמים את גילויי ההקצנה הללו אנו רק משרתים את מטרתם. דמיינו לכם שאף אחד לא היה יודע שראש עירייה כלשהו, או סלבריטאי כלשהו התבטאו בצורה קיצונית. לא הייתה להתבטאות שלהם שום כח על השיח הציבורי. כשהם יבינו זאת הם גם יפסיקו להתבטא בצורה קיצונית, כי אחת הסיבות להתבטאויות הקיצוניות שלהם היא הרצון להתבלט בשיח הציבורי.

כלל אצבע נוסף שיכול לעזור הוא לענות על השאלה: עד כמה אדם זה משפיע על חיי?
למשל, התבטאויות קיצוניות של ראש ממשלה, שר או ח"כ בכיר חשוב שנדע עליהן, כי אלו אנשים שיש להם השפעה משמעותית על חיינו.
לעומת זאת התבטאויות קיצוניות של סלבריטאים, פוליטיקאים זוטרים שאיש לא מכיר, וכל אדם שלמעשה אין לו השפעה מהותית על חיינו, עדיף שלא יופצו ולא יקבלו את תשומת ליבנו. 

מה כן אפשר לעשות? כן לשתף כמה שיותר דוגמאות וסיפורים של סולידריות ואחדות בין הצדדים. אלו רק יעצימו את התקווה ויפחיתו את מעגל ההקצנה.

אם רוצים להגיב למישהו שהתבטא בצורה קיצונית, חשוב קודם לזכור שכשאדם מתבטא בצורה קיצונית מבחינתו הוא עושה זאת מתוך מטרה טובה וכדי לשפר את המצב. כשאנו מתקשרים איתו עלינו לכבד אותו, לנסות להבין את הרגשתו ואת נקודת המבט שלו. לא בגלל שאנו רוצים לחזק אותה, אלא כי זו הדרך היחידה שהוא יהיה מוכן בכלל לשמוע נקודת מבט אחרת. זהו כלל. אדם שלא מרגיש שמקשיבים לו, לא יהיה מוכן להקשיב.

כמו כן, חשוב לקחת בחשבון שהפייסבוק הוא אמצעי תקשורת גרוע, במובן זה שהוא מעביר רק את המילים שלנו, אך לא את הקול, טון הדיבור ושפת הגוף שלנו, ולכן פעמים רבות התקשורת שלנו מקבלת משמעות שונה. למשל שאלה תמימה ומתעניינת כמו "למה עשית זאת?" עשויה בקלות להיתפש כהאשמה, תלוי איך קוראים אותה ואילו מילים מדגישים (מוזמנים לנסות :). לכן חשוב לבחור בקפידה את המילים שמשתמשים בהן בערוץ תקשורת זה.

כפי שאנו רואים, שורשי תהליך ההקצנה נמצאים עמוק בהיסטוריה שלנו, אך אם נדע להתייחס נכון למקרי ההקצנה נוכל למנוע את ההחרפה שלה.
יתרה מכך, ככל שנתמקד יותר במה שמאחד אותנו, ההקצנה תצטמצם.


לסיכום:
ברצוננו לברך את מי שקרא את שלושת המאמרים. ללא ספק הם לא היו קצרים ואנו מקווים שהם עודדו אתכם והפיחו בכם תקווה.
כפי שאנו יכולים לראות, המצב בארץ ובעולם אינו כל כך רע כפי שהוא נראה.
אנו, האנושות, עושים טעויות וחוזרים עליהן, אך בסופו של דבר מצליחים ללמוד מהן.
לפיכך חשוב שנשמור בליבנו את התקווה, על מנת שתיתן לנו כח להמשיך לפעול, לשפר ולתקן את העולם שלנו.


המאמר נכתב על ידי מייסדי פרויקט אגורה - צור טאוב וירון בן-עמי
אזור התגובות למאמר נועד על מנת ליצור דיון מפרה ומעשיר סביב נושא המאמר.
אנא כתבו בצורה נאותה ועניינית על מנת שנאשר אותן.