 לחצו להגדלה |
לא כל הנוצץ זהב, ולא כל השחור פחם, את זה ממחיש לנו ש"י עגנון בשלושה סיפורי אהבה נפלאים ונוגעים ללב, אשר לא מותירים ספק באשר ליופי היצירתי של גדול הסופרים העברים. בסיפור הראשון, "בדמי ימיה", אנו עדים לדילמת האהבה-הראשונה של נערה צעירה לימים כלפי מאהב מהעבר הרחוק של אימה המנוחה. יש המפרשים שתומרנה אל סערת רגשות-חיבה אלו דווקא על ידי אביה, ויש המפרשים שעל ידי ידידת אימה, ועדיין, למרות הקושי להתגשמות קשר מסוג זה, הסוף הוא מפתיע, ויש בכוחו כדי ללמד אותנו רבות על ההפרש שבין מה שנדמה לבין מה שישנו באמת, ובקיצור: לא כל הנוצץ זהב. ומנגד, הסיפור האמצעי "פנים אחרות" אודות הזוג שזה עתה התגרש, טוני והרטמן, מביא בפנינו את הדוגמה ההפוכה לגמרי, שלעתים הפרידה אינה אלא דרך חדשה לראות זה את זה, ובאור אחר וטוב. מעורר מחשבות. והסיפור השלישי, "הרופא וגרושתו", היה בעיניי הנוקשה, הטרגי והמעציב מכולם, ובכוחו להעלות ספקות בדבר המסקנות שהסקנו משני הסיפורים הקודמים: האם טעינו, והנוצץ הוא באמת זהב טוהר, ואלו אנחנו שבטיפשותנו משחירים את פניו והופכים אותו לפחם שחור משחור? |
|
|
