אימוץ אחראי

המושג אחריות הינו בעל משמעויות רחבות מאוד. במאמר זה נתמקד במושג "אחריות" כשמדובר בקושי להחזיק בבעל החיים וברצון למצוא לו פיתרון מיידי.

 

לא אחת קורה שמשפחות מחליטות למסור את חיית המחמד שברשותן. בהרבה בתים זוכה חיית המחמד להכרה של בן משפחה ואצל אלה לא יעלה על הדעת שיבוא יום ויאלצו למסור אותה. חלק מהמשפחות (נתייחס לכלבים ולחתולים) רואים בבעל החיים בן משפחה זמני, וכאשר מתעורר קושי ועולה הצורך להוציא אותו מהבית, אנו נתקלים בקלות הבלתי נסבלת של פרידה מבעל החיים באופן מיידי.

הסיבות לנטישת חיות מחמד רבות ומגוונות: "הגור החמוד מלכלך, הילדים אינם מטפלים בו, הבן התגייס ומי יטפל בכלבה הקשישה, החתול מילל ומתעקש לישון רק על הכרית שלכם, הוא שורט וקורע את הספה". לרבים הפתרון קל, מעבירים את הדאגה לגורלו ולעתידו של בעל החיים למישהו אחר.

 

לא אחת אנו שומעים את המשפט "אם לא תיקחו אותו נזרוק אותו", מושג שלא היה עולה על הדעת כשמדובר בבן משפחה אנושי. כך קורה שמיד עם ההחלטה למסור את בעל החיים הוא משנה סטטוס, והופך מבן משפחה אהוב לבלתי רצוי.
העובדה שבעל החיים אינו רצוי יותר הופכת את השהות שלו בביתו למכבידה ומיותרת, ובחלק גדול מהמקרים המשפחה בוחרת למסור אותו למכלאה של ההסגר העירוני או לאחת העמותות. שם, חייו משתנים מקצה לקצה והופכים לבלתי נסבלים. אנו יודעים שבתנאי כלבייה רובם אינם שורדים, חלקם סובלים, ורק מעטים, ברי המזל, מוצאים בתים.

אנו שואלים את עצמנו ואף את המשפחות שמפקירות את חיית המחמד שלהן, מדוע לכלב ששהה בבית שנה או יותר לא מגיע יחס של חמלה, כבוד והגינות? מדוע לא מגיע לו שייעשה עבורו מאמץ, והמשפחה שאליה הוא קשור תימצא לו פיתרון שיחסוך ממנו סבל ומשבר. מדוע לא יחפשו עבורו בית חלופי?

 

בעמותת SOS חיות אין אפשרות להשאיר את הכלב במכלאה וללכת הביתה. אם רוצים להיעזר בעמותה, על הבעלים להמשיך לטפל בחיית המחמד עד שיימָצֵא לה בית חדש. למקרים בהם נדרש מענה מיידי, יוצע פיתרון הולם.

העמותה נחשבת ליוצאת דופן בקרב העמותות למען בעלי חיים. ייחודיות זו באה לידי ביטוי במספר תחומים, שאחד מהם הוא נושא החינוך. חרתנו על דגלנו את נושא החינוך כמטרה וכצורך דחוף וחשוב, בדיוק כמו הצורך להציל בעלי חיים ולמנוע מהם סבל.

כבר בראשית דרכה של עמותת SOS חיות, לפני למעלה מ- 30 שנים, הוכנסו לבתי הספר תוכניות לימודים בנושא אחריות ומחויבות לבעלי חיים על ידי מתנדבי העמותה שעסקו בחינוך.

 

ייחודיות העמותה באה לידי ביטוי גם בפעילותה ללא מכלאות, מתוך עיקרון ואמונה שמקומו של בעל חיים אינו בכלוב. העמותה מיסְדָה בארץ את שיטת ימי האימוץ, ובעלי החיים שברשות העמותה מטופלים ומוחזקים אצל משפחות אומנות ובפנסיונים פרטיים. הפעילות החינוכית מוכיחה את עצמה ולראייה אנו פוגשים יותר ויותר אנשים שבוחרים באפשרות של ליווי חיית המחמד שלהם עד מציאת בית חלופי, ולא בוחרים בדרך קלה אך אכזרית כמו נטישה.

ההחלטה להימנע מהקמת מכלאות מעוגנת במטרות החינוכיות של העמותה ובאמונה שבני אדם חייבים לשאת באחריות על בעלי החיים ולא להשליכם לרחוב או לנטוש אותם במכלאות. עליהם להיות שותפים פעילים במציאת בית עבורם. המכלאה יכולה להוות פיתרון אך ורק אחרי שמוצו כל האפשרויות האחרות.

 
בעמותת SOS חיות מאפשרים לאנשים למצוא בית חלופי.במקרים דחופים מסייעים במציאת פיתרון הולם ומיידי. אנחנו חושבים שיש חוסר הגינות  בנטישה. להשקיט את המצפון בכך שלא זורקים את חיית המחמד לרחוב אלא לבית מחסה, זו חוסר מוסריות. לנטוש את הכלב בכלבייה העירונית, ולצאת עם דמעות כאב בעיניים, זו צביעות.

 

חובתנו לחנך וללמד את משמעות המושגים מחויבות ואחריות, ברמה כזאת שכל אדם המחזיק בבעל חיים (לעתים אף במשך שנים), ואינו מעוניין בהמשך החזקתו, ידאג לו לחלופה שהיא בית ולא מכלאה. חובתם של בני האדם לשאת באחריות לגבי גורל חיית המחמד שלהם. המשפט: "הכלבה שלי המליטה 6 גורים, קחו אותם", שלצערנו כל העמותות מכירות, חייב לקבל התייחסות חינוכית ומלמדת, ואולי אף חוקית, שתביא לביעור התופעה.

אמנם אימוץ בעל חיים נתפס כאימוץ ילד במשפחות מועטות בלבד, אבל גם אימוץ בעל חיים חייב להיות כרוך במחויבות לנשיאה באחריות. נוגע ללב לראות את האנשים הטובים שעושים מאמצים בלתי נלאים לחלץ את בעלי החיים מגורל אכזר ולוקחים אחריות על גורלם של עשרות ומאות כלבים וחתולים, בשעה שהאדם, שהיה חייב לשאת באחריות, פתר את עצמו ו"השקיט את מצפונו" בכך ש"מישהו אחר" ידאג.

ואכן, יש רבים הדואגים, שמדירים שינה מעיניהם בניסיון לסייע לכל אותן חיות מחמד שננטשו. אנחנו מברכים בהערכה גדולה את כל אנשי העמותות והאנשים הטובים, שמנסים לתקן מידי יום את העוולות של אלה שעדיין לא למדו שגם בעלי חיים מרגישים.

(מקור: עמותת sos חיות)

שתף בפייסבוק שתף בטוויטר