לשם מה כל זה?
אודות המשמעות המעשית של יום השואה
מידי שנה אנחנו עוצרים ליום אחד על מנת להזכיר לעצמנו אודות אחד המאורעות השפלים ביותר בהסטוריה, שבצעו בני אנוש. מאורע אשר נוגע לכל אחד מאיתנו מפני שאנחנו, העם היהודי היינו הקורבן העיקרי שלו.
אם נעצור לרגע ונשאל את עצמנו, מדוע אנחנו מזכירים לעצמנו אירוע שכזה מידי שנה, מדוע אנחנו מפסיקים את החיים, מדוע במשך יום שלם מזכירים לנו זכרונות נוראים ביותר שמזעזים אותנו עד עמקי נשמתנו. אם נתהה לרגע על שאלה זו נגלה שהתשובה שלה אינה מובנת מאליה.
אם יום השואה היה נועד אך ורק בכדי להיזכר בעבר אז לא היה בו טעם כלל. יתרה מכך, זה היה עשוי לגרום לנו להיות תקועים בעבר, בהרגשת שנאה לעם הגרמני או הרגשת שנאה לעולם, שאולי לא עשה מספיק כדי למנוע את השואה.
יש משהו אחר. יש סיבה אחרת בגללה אנו נזכרים מידי שנה במה שקרה. סיבה בגללה אסור לנו לשכוח מאורע זה לעולם. סיבה שנחרטה כזעקה בליבותיהם של כל אדם שניצל מן התופת:
"לעולם לא עוד!"
אף פעם לא ניתן למאורע כזה להישנות. לא לנו ולא לשום עם אחר בשום מקום בעולם.
אני מאמין שבתור יהודים, אלו שחוו על בשרם את השואה, אלו שידעו יותר מכולם את עוצמת הסבל, את האטימות של הרשע, חובה מצפונית שלנו היא להיות הראשונים שיעמדו למנוע כל הישנות של זוועות אנושיות מסוג זה בכל מקום על פני כדור הארץ.
לשמחתנו כיום אנו חיים במדינה משלנו, מודרנית ומשגשגת. יש לנו את האפשרות ואת הברכה, להתלונן על צרות קטנות בהרבה, אך מכאן מתחילה הסכנה של השכחה. השכחה שתהפוך אותנו לאטומים ואדישים. השואה שלנו הסתיימה ב-1945, אך בשנים שחלפו מאז ואפילו בימינו השואה קמה מחדש לתחייה בצורה של זוועות אנושיות רבות שלא יביישו אפילו את הצורר הנאצי.
אני מאמין שמחובתנו לדעת על קיומן, ולעשות לפחות את המעט שביכולתו של כל אחד מאיתנו, על מנת שלא נהיה כמו אלו שראו את הזוועות ושתקו.
במאמר זה אני רוצה להפנות את תשומת הלב למקום על פני האדמה שחווה אולי את הזוועות האנושיות הנוראיות ביותר מאז השואה. אני מתכוון לאפריקה.
לאחר מלחמת העולם השניה נוצר תהליך כלל עולמי של פירוק קולוניות של האמפריות הגדולות והקמה של מדינות עצמאיות (בינהן ישראל). ביבשת אפריקה שהיתה כבושה על ידי האדם הלבן נוצרו תוך זמן קצר עשרות מדינות עצמאיות שהקשר בין הגבולות הגיאורגפיים שלהם לעמים שישבו בשטחן היה מקרי לחלוטין. היעדר קיומם של מרכזי כח שלטוניים יחד עם תנאי מחייה קשים ביותר הפכו את אפריקה למקום הכאוטי והמסוכן ביותר על פני האדמה. באופן עקבי התחוללו ומתחוללות שם הפיכות שלטוניות, דיקטטורים היו תופשים את השלטון בעזרת צבאות שכירים או מיליציות שטובחים בלי הבחנה בנשים גברים וילדים בדרך לשלטון. אינספור מלחמות אזרחים עקובות מדם התחוללו ועדיין מתחוללת שם. איננו מצליחים כלל לתפוש מה משמעותה של מלחמת אזרחים. דמיינו מצב בו בישראל תתחולל מלחמה בין דתיים לחילוניים. בין אב לבנו, בין איש לשכנו.
ביום השואה הזה, עבור מי שמאיתנו מקדיש לעצמו זמן לצפות בסרטי הזכרון של השואה (וגם עבור מי מאיתנו שלוקח סרטים בספריית הוידאו), אני ממליץ להוסיף לרשימה עוד שני סרטים, שיאפשרו לו להבין את השואה המתחוללת בתקופתנו ביבשת אפריקה, ואשר יוסיפו ליום השואה עבורו מימד נוסף.
את הסרטים ניתן למצוא בספריות הוידאו ואף להוריד אותם באינטרנט באמצעות תוכנת BitTorrent או µTorrent.
(תסלחו לי אך זו מטרה חשובה יותר מסוגיית זכויות יוצרים, ואני מאמין שיוצרי הסרטים הללו יצרו אותם בכדי שיופצו)
יהלום הדמים: זה הוא סרט קשה מאוד לצפייה בכיכובו של לאונרדו די קפריו, בו מוצג עולם הטרור בסיירה לאונה, בו אירגוני מורדים חוטפים ילדים קטנים והופכים אותם לחיילים שמחוייבים לבצע מעשי זוועה ולרצוח אנשים חפים מפשע, כאשר את הזוועות הללו ממנים היהלומים שאנו קונים.
קישור להורדה בתוכנת torrent.
מלון רואנדה: זהו הוא סרט המתאר את רצח העם המזעזע ברואנדה בשנת 1994 בו רצחו קבוצות אזרחים חמושות משבט ה"הוטו" בצורה שיטטית 800,000 אלף איש, זקנים ילדים ונשים, משבט ה"טוטצי" תוך שלושה וחצי חודשים! ההקבלה של מאורע זה לשואה שלנו היא כל כך מזעזעת בדמיון שלה, מה שמעורר את השאלה איך כה מעטים מאיתנו שמעו על כך.
קישור להורדה בתוכנת torrent.
רצח העם בדארפור: מכיוון שהוא מתרחש גם ברגעים אלו, עדיין לא הספיקו לעשות בהוליווד סרט אודות רצח העם הנוראי בדארפור. מאז 2003 הממשלה הסודאנית באמצעות מיליציות ערביות בשם "ג'אנג'אוויד" מבצעת חיסול שיטתי אכזרי של התושבים השחורים בחבל דארפור. הג'אנג'אוויד שורפים כפרים, אונסים נשים ורוצחים מבוגרים וילדים כאחד. עד היום 400,000 איש נרצחו ו-2.5 מיליון בני אדם איבדו את בתיהם. התמונות מדברות בעד עצמן, בסרטון הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=iLZ4ci1c59c
יתכן שאין ביכולתינו בתור פרטים לעשות הרבה עבור הפסקת הזוועות המתרחשות באפריקה, אך עדיין ביכולתנו לעשות הרבה מאוד. לישראל הגיעו ומגיעים פליטים וניצולים רבים מאזורים עקובי דם ומלחמות באפריקה, כגון חוף השנהב, רואנדה, דארפור, אריתריאה, קונגו ועוד. רבים מאנשים אלו ראו את משפחותיהם נרצחות אל מול עינהם. אנו שהיינו שם רק לא מזמן יודעים מה עבר עליהם. הפליטים המגיעים לישראל, לרוב נכלאים במעצר. אלו ששוחררו מוצאים עצמם ללא הכוונה וטיפול, ללא קורת גג ותנאי מחייה בסיסיים. ביכולתנו לעזור להם להשתקם ולהתחיל חיים חדשים.
כל אחד מאיתנו יכול לעשות קצת, אם זה בתרומה של מזון, ציוד, תמורה כספית, אם בהתנדבות, אם בחתימה על עצומה, ואם בהעברה הלאה של מכתב זה על מנת להעלות את המודעות בציבור. ביחד זה הרבה.
אם ברצונכם לעזור, תוכלו למצוא שלל דרכים בדף המידע הבא המתעדכן כל הזמן.
בואו ניתן שכם בשביל להפוך את העולם למקום טוב יותר.
צור טאוב וצוות פרויקט אגורה
|
